|
דצמבר, 2009
קרבן ללא תוקפן
הטראומה הנפשית של נפגעי תאונות דרכים
מנשה כהן
מבוא. נפגעי תאונות דרכים עוברים לפעמים באחת לחיים אחרים. התאונה קוטעת את מהלך חייהם של רבים מהם, פוגעת בתפקוד שלהם ומשבשת את מערכת היחסים שלהם עם בני משפחה והסביבה. תשומת הלב של הנפגעים מופנית לכאב, לרגשות אשם, לחוסר הסבלנות שלהם, לקשיי ריכוז והפרעות שינה כך שהתפקוד שלהם נפגע והיחסים עם אנשים עוברים שינוי משמעותי. יש להם לרוב קשיים בחזרה לנהיגה רגילה – או שהם מתוחים או מהוססים בנהיגה, נוטים להימנע מלעבור באותו מקום. אחרים נעשים רגישים וחרדים יותר בנהיגה מתוך הרגשה שאי אפשר לסמוך על נהגים אחרים, כמו שאחת הנפגעות אומרת "אני חושבת שאף אחד לא רואה".
הכחשה. המספרים הגדולים של הנפגעים הופכים את הטראומה הנפשית בעקבות התאונה למפגע נפוץ ממנו סובלים הנפגעים ובני משפחותיהם בדרגות שונות של חומרה כשיש פגיעה חמורה בגוף ובנפש הנפגעים מקבלים לרוב את הטיפול הנחוץ ע"י מערכות הבריאות. דווקא המקרים הפחות קשים או הקלים לכאורה, אינם זוכים לקבל התייחסות מתאימה. במיוחד בטראומה הנפשית, בשונה לגמרי מהחבלה הגופנית, נוטים לא להכיר בה מתוך אמונה ש"ז יעבור עם הזמן" או ש"זה לא כל כך נורא", או "אני מעדיף להתגבר בעצמי", או "לא כדאי לחפור", או מתוך בושה והימנעות מלדבר על זה בקול רם, או להאמין שבן או בת הזוג הם חזקים ויוכלו לתת את התמיכה הנחוצה. הפרט והחברה מעדיפים להתכחש לפגיעה הרגשית מתוך גישה פשטנית ש"צריך להמשיך הלאה", או ש"צריך להיות חזקים". לחוסר ההכרה בהשלכות הפסיכולוגיות של התאונה שותפים גם חברות הביטוח וביטוח לאומי. ההוכחות הנדרשות לפגיעה הן חמקמקות כאשר אין לגיטימציה לכך שאנחנו גם נפגעים רגשית מאירוע מטלטל ומהפכני כמו תאונת דרכים.
שחיקה. המשפחה וחברים מתגייסים עם נכונות גדולה סמוך לאירוע ונוטים באופן טבעי לחזור לשגרה מתוך ציפייה שגם הנפגע יתאושש ויחזור לתפקוד נורמלי. בני הזוג בד"כ תומכים ועוזרים אבל לאורך זמן החוקים משתנים. התמיכה של בני הזוג יכולה לעבור שחיקה אם לא חל שיפור והתארגנות עם הזמן. לאורך זמן משתנה מערכת היחסים והתפקידים במשפחה אם נפגע התפקוד ובני המשפחה צריכים להסתגל למצב חדש שלא הכירו קודם. כאשר הגבר, אבי המשפחה נפגע – יכול להיפגע גם מעמדו במשפחה עם תחושה של ערך עצמי פגוע, תחושת אימפוטנציה רגשית ומינית. אם האישה נפגעה יכולה להתהוות תחושת אשמה ודיכאון בעקבות הזנחה של תפקידי הבית והטיפול בילדים.
תסמונת. בטראומה בתחומים אחרים [מלחמה, תקיפה] יש כתובת אליה מופנה הכעס והתסכול. הנפגע חש בדרך כלל קורבן. בתאונת דרכים התוקפן והקורבן כאילו מתמזגים. אין על מי לכעוס או שזהו כעס של הנפגע על עצמו. אפשר לזהות אצל נפגעי תאונת דרכים את התופעות הבאות: הרגשה של חוסר שליטה, הרגשת אשמה ודיכאון, חרדה לחץ נפשי וגופני, יחסים במשפחה שיוצאים משליטה, תפקוד לקוי בעבודה, הפרעות שינה וקשיי ריכוז, פלשבק ים לרגעים שונים מהאירוע, פחד מנהיגה או נהיגה מתוך לחץ והימנעות מלעבור במקום התאונה. זוהי מעין תסמונת כאשר במציאות, כמובן, כל נפגע עובר וחווה את הפגיעה באופן שונה.
הטיפול. דרך הטיפול התפתחה מניסיון של שנים בטיפול בנפגעי טראומה. לאחר אבחנה והערכת מצב רגשי ותפקודי הטיפול נעשה בתחומים שנפגעו , בערוצים שונים במקביל, בשילוב טכניקות מתאימות. מאחר שהפגיעה היא רבת פנים – די דומה לפגיעה ברכב - נחוצה התערבות טיפולית שעושה שימוש ביתרונות של הכלים הטיפוליים הקיימים בתחום של פסיכותרפיה של גוף ונפש.
משמעות. אפשר לומר שזהו טיפול מערכתי, הוליסטי, שמכוון לאדם כשלמות רגשית ותפקודית. הניסיון מראה שזוהי גישה מתאימה ביותר לטראומה הנפשית מתאונת דרכים. ניתן להשיג הקלה ותוצאות גם בטווח של טיפולים קצרי מועד. עם זאת, יש מקרים בהם התאונה היא מעין מאיץ לשינוי עמוק ומשמעותי בחיים ובאורח החיים של הנפגע. במקרים אלה אדם נכנס לטיפול פסיכולוגי מעמיק יותר בו הוא יכול לגלות שעליו להתמודד עם עניינים לא-סגורים בחייו או/ו למצוא משמעות מתוך הבנה שגם תאונה יכולה להיות הזדמנות לצמיחה ולהתפתחות מעבר למה שנראה אפשרי קודם לכן.
|
.jpg)
